לוקם 17

¹ויאמר אל תלמידיו אי אפשר שלא יבאו המכשלים אבל אוי לאיש אשר על ידו יבאו׃

²נוח לו שיתלה פלח רכב על צוארו וישלך אל הים מאשר יכשיל את אחד מהקטנים wאלה׃

³השמרו לנפשותיכם אם יחטא לך אחיך הוכח לו ואם ינחם סלח לו׃

⁴ואם יחטא לך שבע פעמים ביום ושב אליך שבע פעמים ביום ואמר נחמתי וסלחת לו׃

⁵ויאמרו השליחים אל האדון הוסף לנו אמונה׃

⁶ויאמר האדון לו היתה לכם אמונה כגרגר החרדל אז תאמרו אל התות הזה העקר והנטע בתוך הים וישמע לכם׃

⁷מי הוא זה מכם ולו עבד חרש או רעה אשר בבאו מן השדה יאמר אליו מהר גשה הנה והסב׃

⁸הלא יאמר אליו הכן לי ארוחת הערב וחגר מתניך ושרתני עד אם כליתי לאכל ולשתות ואחר תאכל ותשתה גם אתה׃

⁹הגם יתן תודה לעבד על עשתו את אשר צוהו אמרתי לא יתן׃

¹⁰ככה גם אתם אחרי עשותכם את כל אשר צויתם אמרו עבדים אין מועיל בם אנחנו כי רק את המטל עלינו לעשות עשינו׃

¹¹ויהי בנסעו ירושלים והוא עבר בתוך שמרון והגליל׃

¹²ויבא אל כפר אחד ויפגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק׃

¹³וישאו את קולם לאמר ישוע מורה חננו׃

¹⁴וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו׃

¹⁵ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח את האלהים בקול גדול׃

¹⁶ויפל על פניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני׃

¹⁷ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו והתשעה איה הם׃

¹⁸האם לא נמצא אשר שב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה׃

¹⁹ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך׃

²⁰וישאלהו הפרושים מתי תבוא מלכות האלהים ויען אתם לאמר מלכות האלהים לא תבוא במראה עינים׃

²¹ולא יאמרו הנה פה או הנה שם כי מלכות האלהים הנה בקרבכם היא׃

²²ויאמר אל התלמידים ימים באים והתאויתם לראות יום אחד מימי בן האדם ולא תראו׃

²³ואם יאמרו אליכם הנה שם הנה פה אל תלכו ואל תרוצו אחריהם׃

²⁴כי כברק אשר יברק מקצה השמים ויאיר עד קצה השמים כן יהיה בן האדם ביומו׃

²⁵אך בראשונה צריך הוא לסבל הרבה ולהמאס מן הדור הזה׃

²⁶וכאשר היה נח כן יהיה בימי בן האדם׃

²⁷אכלו ושתו נשאו נשים והשיאו נשים לאנשים עד היום אשר בא נח אל התבה ויבא המבול וישחת את כלם׃

²⁸וכאשר היה בימי לוט אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה׃

²⁹ויהי ביום אשר יצא לוט מסדום וימטר אש וגפרית מן השמים וישחת את כלם׃

³⁰ככה יהיה ביום אשר יגלה בן האדם׃

³¹ביום ההוא איש אשר יהיה על הגג וכליו בבית אל ירד לשאת אתם ואיש אשר בשדה אל ישב הביתה׃

³²זכרו את אשת לוט׃

³³המבקש למלט את נפשו יאבדנה ואשר יאבד אתה יהיה׃

³⁴אני אמר לכם בלילה ההוא שנים יהיו במטה אחת האחד יאסף והאחר יעזב׃

³⁵שתים תהיינה טחנות יחד האחת תאסף והאחרת תעזב׃

³⁶שנים יהיו בשדה ונאסף האחד והאחר יעזב׃

³⁷ויענו ויאמרו אליו איה זאת אדנינו ויאמר אליהם באשר הפגר שם יקבצו הנשרים׃