לוקם 22

¹ויקרב חג המצות הנקרא פסח׃

²והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃

³והשטן נכנס ביהודה המכנה איש קריות והוא במספר שנים העשר׃

⁴וילך וידבר עם ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל ידם׃

⁵וישמחו ויאתו לתת לו כסף׃

⁶ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון׃

⁷ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח בו הפסח׃

⁸וישלח את פטרוס ואת יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את הפסח ונאכלה׃

⁹ויאמרו אליו באי זה מקום תחפץ כי נכין אותו׃

¹⁰ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל הבית אשר יבוא שמה׃

¹¹ואמרתם אל בעל הבית כה אמר לך הרב איה המלון אשר אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃

¹²והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו׃

¹³וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את הפסח׃

¹⁴ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים עשר השליחים אתו׃

¹⁵ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי׃

¹⁶כי אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי ימלא במלכות האלהים׃

¹⁷ויקח את הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם׃

¹⁸כי אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי תבוא מלכות האלהים׃

¹⁹ויקח את הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני׃

²⁰וכן גם את הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם׃

²¹אך הנה יד המסר אותי אתי על השלחן׃

²²כי הן בן האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על ידו ימסר׃

²³והם החלו לחקר איש את רעהו מי הוא זה מהם אשר יעשה זאת׃

²⁴וגם מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם׃

²⁵ויאמר אליהם מלכי הגוים רדים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד׃

²⁶ואתם לא כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת׃

²⁷כי מי הוא הגדול אם המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת׃

²⁸ואתם הם העמדים עמדי עד עתה בנסיונתי׃

²⁹לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות׃

³⁰למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי וישבתם על כסאות לשפט את שנים עשר שבטי ישראל׃

³¹ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃

³²ואני התפללתי בעדך אשר לא תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את אחיך׃

³³והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות׃

³⁴ויאמר אני אמר לך פטרוס לא יקרא תרנגל היום עד כי שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו׃

³⁵ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל דבר׃

³⁶ויאמר אליהם אכן עתה אשר לו כיס ישאהו וכן גם את התרמיל ואשר אין לו הוא ימכר את בגדו ויקנה חרב׃

³⁷כי אמר אני לכם אשר צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת פשעים נמנה כי כל הכתוב עלי בא עד קצו׃

³⁸ויאמרו אדנינו הנה ��ה שתי חרבות ויאמר אליהם די׃

³⁹ויצא וילך כיום ביום על הר הזיתים וילכו אחריו גם תלמידיו׃

⁴⁰ויבא אל המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי בוא לידי נסיון׃

⁴¹והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על ברכיו ויתפלל לאמר׃

⁴²אבי אם רצונך להעביר מעלי את הכוס הזאת אך אל יהי כרצוני כי אם כרצונך׃

⁴³וירא אליו מלאך מן השמים ויחזקהו׃

⁴⁴ויבאו עליו חבלי מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃

⁴⁵ויקם מהתפלל ויבא אל התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃

⁴⁶]74-64[ ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃

⁴⁷]74-64[׃

⁴⁸ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את בן האדם׃

⁴⁹והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב׃

⁵⁰ויך אחד מהם את עבד הכהן הגדול ויקצץ את אזנו הימנית׃

⁵¹ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו׃

⁵²ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות׃

⁵³ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך׃

⁵⁴ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק׃

⁵⁵ויהי כי בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם פטרוס בתוכם׃

⁵⁶ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט בו ותאמר גם זה היה עמו׃

⁵⁷ויכחש בו ויאמר אשה לא ידעתיו׃

⁵⁸ואחרי מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני׃

⁵⁹ואחרי עבר כשעה אחת קים איש אחר לאמר אמנם גם זה היה עמו כי אף הוא גלילי׃

⁶⁰ויאמר פטרוס בן אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגול קרא׃

⁶¹ויפן האדון ויבט אל פטרוס ויזכר פטרוס את דבר האדון אשר דבר אליו כי בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃

⁶²ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי׃

⁶³והאנשים אשר אחזו את ישוע התעללו בו ויכהו׃

⁶⁴ויחפו את ראשו ויכהו על פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך׃

⁶⁵ועוד גדופים אחרים הרבו עליו׃

⁶⁶ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר לנו׃

⁶⁷ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו׃

⁶⁸וגם אם אשאל לא תשיבו דבר ולא תשלחוני׃

⁶⁹אבל מעתה יהיה בן האדם ישב לימין גבורת האלהים׃

⁷⁰ויאמרו כלם הכי אתה הוא בן האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי אני הוא׃

⁷¹ויאמרו מה לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו׃